בנייה עם AI מהשטח: מה למדתי כשבניתי אפליקציה לכיתה א׳
בספטמבר הבת שלי, עומר, עלתה לכיתה א׳. ביום הראשון גיליתי מה כל הורה בכיתה גילה: יש מערכת שעות שמשתנה, ציוד שצריך להביא בימים מסוימים, קבוצת וואטסאפ עם מאתיים הודעות ביום, ולוח חופשות שאף אחד לא זוכר בעל פה.
אני בונה מערכות לעסקים. אז עשיתי מה שאני עושה בעבודה: לקחתי את הבלגן ובניתי ממנו כלי אחד. התוצאה היא "שלום כיתה א׳", אפליקציה לאייפון, לאנדרואיד ולדפדפן, שמשפחות הכיתה של עומר משתמשות בה כל ערב.
המאמר הזה הוא לא פרסומת לאפליקציה. הוא סיפור על מה שקורה כשבונים מוצר אמיתי עם AI, בשביל אנשים אמיתיים, עם דד-ליין שלא זז: ה-1 בספטמבר.
מאיפה מתחילים: לא מהטכנולוגיה
הדבר הראשון שעשיתי היה לא לכתוב קוד. שאלתי הורים מה הכי מתיש אותם בערב. שלוש תשובות חזרו שוב ושוב: לארוז את התיק נכון, לזכור מה יש מחר, ולא לפספס חופש.
הורה אחד אמר משפט שנשאר איתי: אם לא תהיה תזכורת, בשבוע השלישי אף אחד לא יפתח את האפליקציה. זה נכון לכל מוצר. האפליקציה לא מתחרה באפליקציות אחרות, היא מתחרה בעייפות של הורה בשמונה בערב.
אז האפליקציה נבנתה סביב רגע אחד: ערב, ילד, תיק. הילד רואה מה יש מחר, מסמן כל דבר שנכנס לתיק, ומקבל מדבקה כשהכל בפנים. ההורה רק מסתכל.
שכבת המשחקים: למה הקול היה הכל
אחרי שהבסיס עבד, הוספתי שכבה של משחקי למידה: אותיות, חשבון ואנגלית. וכאן למדתי את השיעור הכי חשוב של הפרויקט.
ילד בכיתה א׳ עוד לא יודע לקרוא. זה נשמע מובן מאליו, אבל זה אומר שכל הוראה במשחק חייבת להיות מושמעת בקול. לא "לחצו על האות אלף", אלא קול שאומר את זה.
השתמשתי במודלים של גוגל ליצירת קול, ויצרתי מראש מאות קליפים: כל אות, כל מילה, כל תרגיל חשבון ומילות עידוד. כל קליפ עבר בדיקה אוטומטית שבה מודל אחר מתמלל אותו ובודק שנאמר בדיוק מה שהיה צריך. כשמדובר בילדים שלומדים לזהות צלילים, אות שנשמעת לא נכון היא לא באג קטן, היא לימוד של דבר שגוי.
הבדיקה הזו מצאה בעיות אמיתיות. שמות של ילדים מהכיתה הוגו לא נכון. תרגיל "שלוש ועוד שתיים" שהורכב משלושה קליפים נפרדים נשמע רובוטי, והפך למשפט אחד שלם. אות אחת נשמעה כמו שיעול. אף אחד מאלה לא היה נתפס בלי בדיקה שמקשיבה בפועל.
מה עשה את ההבדל: הדאטה של הכיתה
משחק לימודי גנרי יש בכל חנות אפליקציות. מה שהפך את זה למשהו שילדים רוצים לחזור אליו היה הכיתה עצמה.
השמות של החברים מופיעים במשחק. במשחק "האות של החבר" הילד שומע את השם של חבר מהכיתה ומחפש באיזו אות הוא מתחיל. באלבום המדבקות יש מדבקה לכל ילד בכיתה, עם התמונה שלו אם ההורים בחרו להעלות. ביום ההולדת של ילד, המשחק יודע.
ומה שלומדים בכיתה השבוע נכנס למשחק. אם השבוע למדו את האותיות ל׳ ו-ב׳, הן יופיעו ראשונות. המשחק לא מחליף את המורה, הוא ממשיך את מה שהיא עשתה בבוקר.
זה השיעור שאני מביא לכל עסק: הערך של AI לא נמצא במודל, הוא נמצא בדאטה שרק לך יש. המודל זמין לכולם. רשימת הילדים בכיתה של עומר זמינה רק לנו.
מה נשבר בדרך
לא הכל עבד בפעם הראשונה, ושווה לספר גם את זה.
בסימולטור הכל עבד, באייפון האמיתי לא. המשחקים רצים בתוך האפליקציה, ובטלפון אמיתי התוכן נכנס מתחת לשעון של האייפון. בסימולטור זה לא נראה. מאז אני בודק כל גרסה גם על מכשיר.
גרסה אחת יצאה לפני שתיקנתי באג. אפל אישרה אותה מהר מהצפוי, והבאג עלה לחנות. התיקון יצא בגרסה הבאה, אבל זה לימד אותי לא להגיש לאפל עד שהבדיקה על מכשיר אמיתי נגמרה.
פריסה אחת מחקה מאמר. יש לאפליקציה גם אתר עם מדריכים להורים, שמתעדכן אוטומטית. כשעדכנתי אותו ידנית מתיקייה לא מעודכנת, נמחק מאמר שהמערכת פרסמה כמה ימים קודם. שחזרתי אותו מהגיבוי, והוספתי מנגנון שעוצר כל פריסה שעלולה למחוק תוכן חי.
אף אחת מהתקלות האלה לא קשורה ל-AI. כולן קשורות לתהליך. וזה בדיוק העניין: AI מאיץ את הכתיבה, אבל הבדיקות, הגיבויים והסדר הם עדיין עבודה של בני אדם.
מה זה אומר למי שבונה מוצר עם AI
תתחילו מהרגע, לא מהפיצ׳ר. השאלה היא לא מה אפשר לבנות, אלא באיזה רגע ביום מישהו ישתמש בזה ולמה.
תבדקו כמו שהמשתמש חווה. אם המשתמש שומע, תבדקו בשמיעה. אם הוא בטלפון, תבדקו בטלפון.
הדאטה שלכם הוא היתרון. המודלים יהיו זמינים לכולם. מה שיש רק לכם הוא מה שיהפוך מוצר רגיל למשהו שאנשים חוזרים אליו.
תבנו בלמים. כל מערכת אוטומטית צריכה מנגנון שעוצר אותה לפני שהיא עושה נזק שקט.
זו אותה גישה שאני מביא לפרויקטים של אוטומציה לעסקים והטמעת AI: קודם הרגע והדאטה, אחר כך הכלי.
ומה עם עומר?
עומר מסדרת את התיק לבד רוב הערבים. היא יודעת לזהות את האות של כל ילד בכיתה. ובערב אחד היא שאלה אם אפשר להוסיף משחק על חיות. אז כנראה שיש גרסה הבאה.
אם אתם הורים לילדים בכיתה א׳, ריכזתי את כל מה שלמדתי השנה באתר שלום כיתה א׳: לוח החופשות, מדריכים לציוד, להכנה לקריאה ולשגרת הערב.
שאלות נפוצות
כמה זמן לקח לבנות את האפליקציה?
הגרסה הראשונה עלתה לפני פתיחת שנת הלימודים, ומאז היא מתעדכנת כל כמה ימים. שכבת המשחקים נבנתה בשבועיים הראשונים של השנה, אחרי שהבסיס כבר עבד אצל המשפחות.
האם האפליקציה אוספת מידע על הילדים?
רוב המידע נשמר בטלפון בלבד. פרטים שמשותפים עם הכיתה, כמו שם ותמונה, עולים רק אם ההורים בחרו בזה במפורש, ומוצגים רק למי שיש לו את קוד הכיתה.
איזה כלי AI שימשו לבנייה?
Claude לכתיבת הקוד ולבדיקות, ומודלי Gemini של גוגל ליצירת הקול ולתמלול שבודק אותו.
אפשר לבנות משהו כזה לכיתה או לארגון אחר?
כן. המנגנון בנוי כך שכל כיתה מקבלת קוד משלה, ורשימת הילדים והמערכת נטענות לפי הקוד.
את הדברים האלה אנחנו עושים בפועל: Mr. Make (ליאור צברי) מיישם אוטומציה, אינטגרציות ו-AI בעסקים בישראל. יש לכם תהליך שגוזל שעות בכל שבוע? כתבו לנו.
ליאור צברי
ליאור צברי מלווה מותגים וסטארטאפים ומייסד Mr. Make.